מבוא:
כנגד הנאשם הוגש דוח לפיו בתאריך 20.7.09 בשעה 18.45 השתמש בטלפון במהלך נסיעה, שלא באמצעות דיבורית. משכפר הנאשם באשמה נקבע התיק להוכחות.
להוכחת כתב האישום העידה התביעה את שני עדי תביעה, מתנדבי משטרת ישראל, עת1 סמ"ש יהודה מנדלס, אשר ערך את מזכר ת1. ועת2 פקד שמעון טל בר קצין מתנדבים במשטרת התנועה אשר רשם את דו"ח ת2. כן הגישה המאשימה את בקשתו של המבקש להישפט בגין העבירה ת3.
פרשת התביעה:
מעדות עת1, והמזכר שערך, עולה כי הנו מתנדב זה 15 שנה, הוא זוכר רק מה שכתוב במזכר ולפיו במהלך נהיגה בניידת סמויה, עם המתנדב שמעון טל בר, בכביש 2 ק"מ 42, כשעקף רכב מסוג טויוטה בצבא שחור, שנסע בנתיב האמצעי, ושהיה במקביל לרכב זיהה בוודאות שנהג הרכב אחז בטלפון נייד ביד ימין לצד פניו, העד ציין כי העבירה נחזתה וודאות והנהג היה לבדו ברכב, כן מצוינים במזכר פרטי רכב הנאשם.
במהלך החקירה הנגדית העד מסר כי הוא עובד עם שותפו לסיור כבר 10 שנים ורק השותף נוהג, הדבר לא צוין בדו"ח. כן לא רשם את מספר הנתיבים, אך הדבר עולה מכך שרשם כי הנאשם נהג בנתיב האמצעי, דהינו יש 3 נתיבים. הוא יודע איך הוא אוכף מזה שנים, שכן האכיפה שלו נעשית אך ורק כשהוא בנתיב השמאלי והרכב מקביל אליו בנתיב הימיני. העד לא ציין היכן בדיוק עצרו את הנהג. הוא לא רשם ששמר קשר עין עם הנאשם עד עצירתו, לא רשם כמה רכבים היו בכביש. הוא אישר כי יכל לרשום הרבה דברים נוספים, אך התמקד רק בדברים החשובים.
מעדות עת2, והדו"ח שערך עולה כי תוך כדי נסיעה ברכב בכביש 2 לצפון נסע בנתיב השמאלי מתוך 3, עקף את הרכב המצוין בדו"ח, הבחין בנהג מחזיק טלפון נייד בידו הימנית לצד פיו, סימן לנהג באמצעות צופר ומנורה כחולה לעצור לצד הדרך, דיווח לנהג את העבירה.
דברי הנהג: "טעיתי, יש לי דיבורית".
בחקירה הנגדית ציין העד כי הינו קצין מתנדבים, אוכף מאז שנת 1999, לא זוכר מי נהג, לא רשם מצב התנועה בכביש, היה במקביל לנאשם שראה העבירה, עצר הרכב במקום בטוח, לא רשם ששמר קשר עין, אך בהקשר זה ענה שנסע לידו וסימן לו לעצור.
פרשת ההגנה:
הנאשם בחר להעיד, טען כי לא דיבר בטלפון, טען כי נסע בכביש כששמע צפירה וראה רכב משטרה, ראה אורות, הבין שעוצרים אותו, עצר בשול. טען כי אמר לשוטר שיש לו דיבורית ואין סיבה שידבר בטלפון והוא חתם רק על קבלת הדו"ח.
בחקירתו הנגדית העד ציין שלח את ההודעה להישפט כ-3 חודשים לאחר המקרה.
בסיכומיה, ביקשה ב"כ הנאשם לזכותו שכן לטעמה יש בעיתיות בראיות, ויש חוסר "באלמנטים שבלעדיהם אין עבירה" כגון, היכן נסעו ביחס לנאשם, היכן עצרו אותו, שמירה על קשר עין בביצוע העבירה ובזמן עצירת רכב הנאשם, מי נהג ברכב ומיקום רכב הנאשם בזמן האכיפה ביחס לרכב המשטרה וכל זאת מעבר לדברי הנאשם עצמו שהכחיש העבירה.
דיון:
לאחר ששמעתי את עדותם של עדי התביעה שהינם מתנדבים ועיינתי בדוח ובמזכר שערכו במועד האירוע וכן לאחר ששמעתי את עדותו של הנאשם והתרשמתי מהעדויות, שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
אין ספק, שמעדות עדי המאשימה עולה בברור כי רכבם היה במקביל לרכב הנאשם, מצד שמאל שלו, הם הבחינו בעבירה בברור, עת2, ציין מפורשות כי סימן לנהג לעצור והלה עצר בצד הדרך.
מעדויות העדים, ההבחנה בעבירה ועצירת הרכב נעשו באופן מידי, , הדברים נעשו ברצף, לא צוינה נסיעה ממושכת, וניתן להבין כי לא הייתה כל בעיה של קשר עין עקב מצב התנועה או בעיה אחרת.
גם עניין זהות הנוהג ברכב המשטרה, אינה משמעותית כפי שניסתה ב"כ הנאשם לטעון, שהרי שני עדי התביעה ציינו כי הבחינו בברור עבירה - החזקת טלפון ביד ימין.
אציין כי עדי התביעה ענו בחלק משאלות ב"כ הנאשם ע"פ דפוס התנהגות כללי דהינו כיצד הם נוהגים לאכוף, אין ספק ונכון שעדיף היה לרשום הדברים במלואם במסמכים שערכו, אולם למען הסר ספק אציין כי הרשעה זו מבוססת בראש ובראשונה, ישירות על הדברים שכן נכתבו בת1 ות2, כאמור מעל, שלטעמי הינם מספקים.